הלכה: מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעְבָּדִים כֵּיצַד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹרֵא עֶרֶר עֵל מַעֲשֶׂה בֵית דִּין לֹא הַכֹּל הֵימֶינּוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּה גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בִּבְלָייָא. מִן דִּגְלִית לָךְ חַסְפָּא מִן מַרְגָלִיתָא אַתְּ אֲמַר לִי. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. רַב אָמַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה מַה דְהִיא מַפְקָה הִיא גוֹבָה. חָזַר וְאָמַר. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְתוּבָּה גּוֹבָה הִיא. מָן רַב חֵיילֵהּ מִתְבָה יְתִיב. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. גּוֹבָה גִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וְחוֹזֶרֶת וְגוֹבָה. אֵין שָׁם בֵּית דִּין. בְּאִינּוּן רמֵתוֹן. וְאֵין שָׁם עֵדִים. הָבוּ. בְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם. אֵין שָׁם אוֹמוֹלוֹגִייָה. וְלֵית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. אִית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. כָּהֵן דָּמַר. אבר ברטסין עֲבַד חוֹרָן. אִית לֵיהּ כְּהַהִיא דַּאֲמַר. אִי אֲבַד פֶרְונֵה עֲבַד חוֹרָן. הָתִיב רִבִּי בָּא. דְּהָא תַנֵּי. גּוֹבָה בְגִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וּמַמְתֶּנֶת עַד שֵׁיָּמוּת וְחוֹזָרֶת וְגוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא עָלֵיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהָֽיְתָה מְשַׁמְּשָׁתוֹ עַד שֶׁמֵּת.
Pnei Moshe (non traduit)
התיב ר' בא. הא אכתי איכא למיחש שתמתין עד שימות ותחזור ותגבה מן היורשין בתורת אלמנה כדתניא דחיישינן להא דהא תני וכו' וס''ל להאי מקשה דשובר לא מהני אלא לגביה אבל לגבי יורשין איכא למיחש דלא ידעי משובר כגון בקטנים דלא ידעי במילי דאבוה כלום:
ומשני אין שם ב''ד. בתמיה הרי הב''ד יודעין מזה שפרע לה כשהוציאה הגט:
ופריך באינון דמתון. ובכה''ג שהב''ד מתו מאי איכא למימר דהא איכא למיחש דמפקא בבי דינא אחרינא וגביא:
ומשני ואין שם עדים. בתמיה והרי יהיו עדים שיודעין מזה:
התיבו גרסינן בשהלכו להם למדינת הים. כלומר דאכתי הקשו ואם העדים ג''כ הלכו להם למדינת הים ואין כאן עדים אחרים מאי תקנתא איכא:
ומשני אין שם אמולוגייא. בתמיה. אומלוגייא הוא בלשון יוני שטר שובר והודאה. הערוך. כלומר הא ודאי כתבת לו שובר כשפרעה וליכא למיחש למידי:
ולית רב אומלוגייא. קס''ד דלרב אין כותבין שובר ופלוגתא היא בפרק גט פשוט דאיכא למ''ד דאין כותבין לפי שזה צריך לשמור שוברו מן העכברים:
אית רב אומלוגייא וכו'. אית ליה לרב דכותבין שובר:
כרטיסן. הוא לשון אגרת ושטר בלשון רומי כלומר דמפרש טעמא דכותבין שובר משום האי דאמר וכו' שלפעמים אומר המלוה להלוה אבד שטרי עשה לי אחר וחיישינן לרמאות שמא אח''כ יוציא גם השטר הב' ויחזור ויגבה ולפיכך כשפורעו כותבין שובר:
אית ליה כההיא דאמרה אבד וכו'. כלומר והכא נמי מהאי טעמא אית ליה דכותבין שובר משום דאיכא למיחש שתאמר אבדה כתובתי עשה לי אחר' ולאחר זמן תגבה בב' הכתובו' ולפיכך כותבין שובר והשתא טעמ' דרישא דגובה בגט משום דכותבין שובר ובסיפא שהוציאה כתובה והוא טוען שהיה לי שובר ואבד ולפיכך הוא נאמן:
ולא עליה להביא ראיה. כשתרצה לגבות מן היורשין בתורת אלמנה הרי עליה להביא ראיה שהיתה אשתו עד שמת ולא תוכל לגבות מהם שהרי נתגרשה ולא תמצא ראיה לדבריה:
מן רב חייליה מיתבא. מי שהוא גדול בכחו להשיב על דברי יבא וישיב:
היתיב רבי יוסי והא תני וכו'. כלומר לדבריך דאפילו במקום שכותבין כתובה גובה בגט א''כ תני התנא מילתא דאתי לידי הערמה בתמיה דהא איכא למיחש שתהא גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה בכתובתה. א''נ והא תני בברייתא דטעמא דסיפא דמתני' דאינה גובה בכתובה בלא גט דחיישינן שמא גבתה בגיטה וטמנה כתובתה וחוזרת וגובה וא''כ קשיא במקום שכותבין כתובה אמאי גובה מעיקרא בגט ליחוש שמא תטמין הכתובה ותחזור ותגבה ואכתי לא אסיק אדעתיה דכותבין שובר עד לקמן:
גמ' הקורא ערער על מעשה ב''ד. כגון כתובה ומזון האשה והבנות וטוען ואומר פרעתי שלא בעדים לא כל הימנו ולאו כלום הוא:
ולאו מתני' היא. ומאי קמ''ל ר''י דהא קתני במשנה דגובה בגט אפי' בלא כתובה משום דמעשה ב''ד הוא:
בבלייא מן דגלית לך. לאחר שגליתי לך החרס מן המרגלית את אמר לי ולא מתניתא היא שאני גליתי לך טעמו של דבר דמהכא נפקא לן דהטוען אחר מעשה ב''ד לאו כלום הוא. וכה''ג אמרינן בבבלי פרק שנים אוחזין דף י''ז:
רב אמר. מתני' במקום שאין כותבין שטר כתובה אלא סומכין על תנאי ב''ד ולפיכך היא גובה בגט והא דקתני בסיפא כתובה ואין עמה גט מפרש לה רבי זעירא לקמן:
מה דהיא מפקה היא גובה. כלומר אי נקיטה בידה הכתובה והוציאה לפנינו גובה ואי לא לא גביא:
חזר. רב מדבריו הראשונים ואמר אפילו במקום שכותבין כתובה עסקינן וגובה היא בגיטה:
משנה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּיטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבָרִי וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוֹל הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר 57a מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובתה. בגמרא מפרש לה:
גובה כתובתה. ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב''ד הוא וכל מעשה ב''ד כמאן דנקיט שטרא דמי:
אבד גיטי. שלא הוצאתיו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב''ד אלא אבד ממני:
והוא אומר אבד שוברי. כבר הוצאת בבית דין וגבו ב''ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכת' שובר על הכתובה שאם תבא לגבות עוד מיורשי מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה לי השובר לעד ואבד הימני:
וכן בעל חוב שהוציא שט''ח. אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמטנו שביעית ואבד:
מן הסכנה ואילך. שגזרו עכומ''ז על המצות והיו יראין לשמור גיטיהן ומשקיבלו שרפתו וכן פרוזבוליהן:
פרוזבול. מפרש בגיטין בפרק השולח הילל התקין פרוזבול וכו':
הרי אלו לא יפרעו. דחיישינן שמא כבר גבתה בגט זה וזה השמיטתו שביעית דמאן ציית ליה:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רַב. בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. הוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא כָתַב. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה וְהוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁכָּתַב.
Pnei Moshe (non traduit)
ר''ז וכו'. כלומר דמוקי לרב נמי דאפי' במקום שכותבין כתובה ולעולם אין כותבין שובר ואם במקום שכותבין והיא אומרת לא כתבת ואין לי כתובה עליה להביא ראיה ובהכי מיירי רישא דמתני' שהביאה ראיה שלא כתב לה והילכך גובה בגיטה ואי במקום שאין כותבין והוא אומר כתבתי ושניתי ממנהג העיר וירא אני שמא תוציא הכתוב' ותחזור ותגבה עליו להביא ראיה שכתב ואם לא הביא ראיה גובה בגיט'. והיינו כרב ענן בבבלי דמפרש לה הכי אליבא דשמואל:
רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אַשְׁכָּח פְּרוֹזְבּוֹלָא דְּרִבִּי יוֹנָתָן וַהֲוָה פָרִי מִיתַּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא צְרִיךְ לֵיהּ. וְתַנֵּי כֵן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. שְׁטָר זֶה פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל. וְאֶיפְשַׁר כֵן. לֹא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. וְהָכָא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אשכח פרוזבלא דרבי יונתן. שאבד ממנו:
והוה פרי מיתן ליה. והיה ר' חייה רץ אחרי ר' יונתן ליתן לו. פרי לשון ריצה וטובא איכא כה''ג בהאי תלמודא והוי כ''ע פריי וכן במדרש איכה והוי פרי אבתריה:
לית אנא צריך לי'. דנאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד כדאמרי' בבבלי פ' השולח דל''ז:
נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו. כלומר פרוזבול זה הנחתיו לילך לאיבוד ופרעתיו הוא לשון סתירה וביטול כמו תפריעו את העם ממעשיו וכדומה. וא''א לגרוס נאמן הלוה דמה שייך הכא וכן משמע מדלקמיה:
מתני' אמרה כן. דנאמן לומר היה לי ואבד:
ואיפשר כן. דקתני שלא בפרוזבול ומשמע דלא כתב פרוזבול כלל בתמיה אלא לאו פרעתיו וקרעתיו קאמר וה''נ כן:
נִיחָא גֵּר. קָטָן. וְקָטָן מְגָרֵשׁ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. קִייַמְתִיהָ כַּיי דָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. וְהוּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁנִּתְפַּקֵּחַ וּמִשֶּׁנִּשְׁתַּפֶּה. וָכָא הוּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל.
Pnei Moshe (non traduit)
ניחא גר. דקתני כתובתה קיימת כשמגרשה עכשיו אלא קטן וקטן מגרש בתמיה:
קיימתיה. למתני' כהאי דאמר רבי אלעזר בפ''ק גבי חרש ושוטה שכנסו דאין להן כתובה נתפקח החרש ונשתפה השוטה ורצה לקיימה כתובתה מנה ואר''א והוא שבא עליה משנתפקח או משנשתפה והכא נמי בשבא עליה משהגדיל וקמ''ל שאף על פי שלא חידש לה כתובה משהגדיל כתובתה הראשונה קיימת:
סליק פירקא בס''ד
רִבִּי יוּדָן בַר שִׂיקִלִי אֲעִיל עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁטָר שֶׁלָּוָוה בוֹ וּפְרָעוֹ אַל יִלְוֶה בוֹ בְאוֹתוֹ הַיּוֹם. אָמַר לֵיהּ. כָּאן בְּשֶׁפְּרָעוֹ. כָּאן בְּשֶׁלֹּא פְרָעוֹ. תַּנֵּי רִבִּי חָנִן קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. לִכְתוּבָּה אֲבָל לֹא לִתְנָאִין. וֶחָרָנָה אָמַר. בִּין לִכְתוּבָּה בֵין לִתְנָאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אעיל עובדא קומי רבי יוסי. שאל השאלה זו לפניו אהא דקתני במתני' המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה ואכתובה ושני גיטין קאי ופריך לא כן אר''י שטר שלוה בו ופרעו אל ילוה בו באותו יום שכבר נמחל שיעבודו כדאמר בבבלי פרקין דף פ''ה ובהרבה מקומות והכא נמי נימא אחלה לשיעבודא קמייתא כשמחזירה:
כאן בשלא פרעו. לא נמחל שיעבודו ומתני' נמי בשלא פרע לה הכתובה קודם שהחזירה וקמ''ל דאף על גב דהוציאה שני גיטין אין לה אלא כתובה אחת שעל מנת כתובה ראשונה מחזירה:
תרין אמורין. פליגי בהא דקתני במתני' קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימ' חד אמר דוקא אעיקר כתובה קאי אבל לא לתנאי כתובה ולשארי דברים וחד אמר לתנאי כתובה נמי וכהאי גוונא פליגי בבבלי סוף פירקין אם יש לה תוספת או לא וכן בהמגרש אשתו והחזירה דעל מנת כתובה ראשונה החזירה פליגי הכי נמי אם דוקא לכתובה או אפילו לתנאי כתובה נמי כדלקמן ריש פרק הנושא:
אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דְּיָזִיף מִן חַבְרֵיהּ וְחָזַר וְיָזִיף מִינֵיהּ צָרִיךְ מֵימַר. לְבַד מִן כַּרְטִּוסָא קָדֳמַייָא דְּאִית לִי גַבָּךְ. אוֹרְחָא דְאִיתְּתָא מֵימַר. אֲבַד פֶורְנֵה עֲבִיד חוֹרָן. אֶלָּא כִי אוֹרְחָא דְבַר נַשׁ מֵימַר. אֲבַד כַּרְטִיסוֹ עֲבַד חוֹרָן. אֶלָּא כִי אֶיפְשָׁר יוֹדֵי לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לית הדא אמרה. בניחותא היא כלומר ודאי לא שמענו דין זה מהמתני' דקתני שתי כתובות שהן שוות אינה גובה אלא אחת וכן נמי הא דלקמיה:
ההן דיזיף. הלוה מחבירו וכותב לו שטר וחזר ולוה ממנו כפי אותו סך הראשון צריך שיכתוב לו בשטר השני לבד מן שטר הראשון שיש לי אצלך דאל''כ אינו גובה אלא אחד כמו בשתי כתובו':
אורחא דאיתתא. טעמא מפרש מפני מה אמרו בשתי כתובו' אינה גובה אלא אחת משום דדרכה של אשה כשמאבדת כתובתה תאמר לעשו' לה אחרת וחיישינן שאבדה הראשונה ועשה לה השניה והילכך אינה גובה אלא אחת:
אלא כי. האי אלא בניחותא הוא כלומ' כן נמי אורחא דבר נש לומר אבד שטרי עשה לי אחר והילכך צריך לכתוב לבד מן שטר הראשון דאל''כ חיישינן שמא אבד הראשון ועשה לו האחר ואינו גובה אלא הא':
אלא כי אפשר יודי ליה. בתמיה כלומר אלא אפשר לומר דהוא מודי ליה שהראשון הוא מזויף להא לא חיישינן אלא דטעמ' שמא אבד הראשון כדאמרן:
הלכה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ כול'. שְׁנֵי גִיטִּין וּשְׁתֵּי כְּתוּבּוֹת כול'. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִכְּתוּבָּה לִכְתוּבָּה. עַד כְּדוֹן בְּשָׁווֹת. הָיָה בְזוֹ מְנָה וּבְזוֹ מָאתַיִם. רַב הוּנָא וְרַב יִרְמְיָה וְרַב חִסְדָּא. חַד אָמַר. גּוֹבָה בָרִאשׁוֹנָה. וָחָרָנָה אָמַר. גּוֹבָה בִשְׁנִייָה. וְהַתּוֹסֶפֶת גּוֹבָה מִן זְמַנָּהּ שֶׁלַּשְּׁנִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
בראשונה. כתובה הראשונה וטורפת לקוחו' מזמן הראשון:
והתוספ' גובה מן זמנה של השניה. כלומר הא דאמרי' בשניה אם תרצה לגבו' התוספ' גובה מזמן שנייה ואם תרצה לגבות בלא התוספ' תגבה מן זמן הראשונה:
היה בזו מנה ובזו מאתים. איזו מהן גובה:
עד כדון בשוות. אשתי כתובות וגט א' קאי דאינה גובה אלא אחת בשהיו סך שתי הכתובות שוות ואי זו מהן שתרצה תגבה מזמן הראשונ' או מזמן השניי':
גמ' והוא שיהא הגט יוצא מכתוב' לכתובה. כלומר שכל כתובה קודמת לגט שאחריו כדפרישית במתני' וגט ראשון הוא בין כתובה לכתובה אבל כשקדמו שתי הכתובות לגט ראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ואינה גובה אלא אחת כדתנן שתי כתובות וגט כו':
משנה: 57b שְׁנֵי גִיטִּין וּשְׁנֵי כְתוּבּוֹת גּוֹבָה שְׁתֵּי כֻתוּבּוֹת. שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת וְגֵט אֶחָד אוֹ כְתוּבָּה וּשְׁנֵי גִיטִּין אוֹ כְתוּבָּה וְגֵט וּמִיתָה אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְתוּבָּה אַחַת שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וּמַחֲזִירָהּ עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו כְּתוּבָּתָהּ קַייֶמֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִייְמָהּ. גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ קַייֶמֶת שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִייְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתובתה. שכתב לה כשהיה קטן קיימת וכן בגר כתובה שכתב לה בהיותו עכומ''ז:
כתובה ושני גיטין. כתובה בנישואין הראשונים וגירשה והחזיר' ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:
שתי כתובות וגט. שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש לה:
גובה שתי כתובות. שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שנייה:
מתני' שני גיטין ושתי כתובו'. זמן כתובה ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני כדמפרש בגמר':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source